<h1>פסקי דינים לנכדו של הרז"ה הלכ' הגעלת כלים</h1>
<h2>דף עה:</h2>
הדין השלישי בהגעלה. זה שאנו מגעילין הכלים הוא כדי שיפלטו מה שבלעו מן האיסור וכמו שבלעו כך יפלטו וכן כתוב (במדבר ל"א כ"ג) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש פי' כל דבר שבלע איסור ע"י האש צריך שיפלוט באש וכן אם בלע במים חמין צריך שיפליטנו במים חמין. כלי מתכות וכלי עץ וכלי אבנים שנשתמש בהן בשאר ימות השנה ברותחין ובכלי ראשון כמו היורות ומחמי חמין וקומקמוסין מגעילן והן טהורין ודברים שנשתמש בהן ע"י האור כגון השפודין והאסכלאות מלבנן ומטבילן. וכשהוא מגעילן אמ' רב הונא נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה ויורה גדולה שאין כמוה מקיף לה שפה של טיט סביב וממלא אותה מים עד שיעברו על כל היורה ומרתיחה ושוטפה. ועכשו נהגו לשרוף אבנים באש ומשליכן לתוך היורה כשהיא רותחת והמים נשפכין על כל שפתה. והסכיני' מרתיחן בכלי ראשון ואחר כך שוטפן בצונן. וכלי חרש חדשים אינן צריכין דבר אלא אותם הנקראים בלשון ישמעאל מוגג שהן צריכין טבילה במי מקוה והישנים אין להם תקנה. וכלים של זכוכית אינן בולעין ועל כן התירו לאכול בהן פעם בשר ופעם חלב וכן שמעתי מפי מורה. וכאשר נלקחין מן הגוים צריכין טבילה. וצריך להעביר החלודה מן הכלים קודם הגעלה. וכתב הרב בעל התרומה ז"ל דכלים בני יומן צריך להגעילן ביורה גדולה שמחזקת ששי' מן הכלי שמגעילו בתוכה שהאיסור יהא בטל בס' שאם אינה מחזקת כל כך לא יהא בטל ויחזור ויבלע בכלי ואשר אינן בני יומן אין צריך ששים שנותן טעם לפגם הוא ומותר. אבל גאונים אחרים ז"ל כתבו שמותר להגעיל כלים בני יומן בכלי בן יומו ואין צריך ס'. ומותר להגעיל ביורה גדולה של גוים ואפי' בני יומן ואין צריך הגעלה ליורה קודם שיגעיל בה. וצריך שירתיח הכלי ושלא ינוחו המים מרתיחתן שאם ינוחו מעט יאסרו המים והכלים, ואפי' היתה היורה שמגעילין בה מוגעלת ממה שהכלי שהוגעל פולט יאסרו המים והכלים יאסרו זה את זה או אפי' הכלי אוסר את עצמו אם הוא שוהא במים אחר שתנוח הרתיחה וכלי עץ שנשתמש בו בכלי ראשון כגון עץ פרור שמערין בו את הקדרה מגעילן ברותחין בכלי ראשון ואותן הקדרות של כלי מתכת הרי הן צריכין הגעל' בכלי ראשון וכן הכפות הגדולות צריכות הגעלה בכלי ראשון לפי שמשימין אותן לתוך הקדרה. קערות של עץ יש מי שכתב שמגעילן בכלי ראשון אע"פ שאין משתמשין בהן בכלי ראשון. ויש גאונים שכתבו שמגעילן בכלי שני. והגעלה בכלי ראשון הוא שממלאין יורה גדולה מים ומרתיחין אותה מאד ונותנין בתוכה כלים להגעיל, וכלי שני הוא שלוקחין מן המים הרותחין ושופכין על הכלי שרוצין להכשירו. כל דבר שתשמישו ע"י צונן כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות מדיחן יפה וכשרין, והמגעיל יורה גדולה מדיחה ומגעילה ברותח ושוטפ' בצונן אחר הגעלה ואין להעמדת הכלי ברותח שיעור שבשהייה מועטת די לו. יש חכמים שאומ' שמותר להגעיל בכלים אפי' שהם בני יומן שנשתמש בהן חמץ רותח באותו היום משום שהוא נותן טעם בר נותן טעם של היתר קודם שיבא האיסור שהחמץ מותר קודם שיבא זמן איסורו אע"פ כן צריך שלא יגעיל ערב הפסח. אבל לדעת הגאונים ז"ל אף לאחר ד' שעות מותר להגעיל כי לעולם אין המים מבלעין לבד אלא א"כ יחזרו למרק ועל כן אי' חוזרין ואוסרין אותו. יש מי שכתב שריחים של גוים צריכין גיעול, וסכינין שבלועין מאיסור צריכין ליבון. ו(ה)שלנו שמשתמש(ו)[ין] בהן בחמין צריכין גיעול משום דהיתירא בלעו. יש פוסקין שכלי חרס שמתיכין עליו עופרת שמותרין על ידי הגעלה ואומ' שצריכין טבילה ואפי' קנו אותם חדשים מן הגוים.
